בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף ד' נ' בן ברוך

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים בעניין תביעתו של המשיב כנגדם בסכום קצוב, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, בתיק מס' 1712251089.

בכתב התביעה נטען כי המבקשים חתמו עם המשיב, שהינו תאגיד הרשום בישראל, על הסכם לפתיחת חשבון עו"ש.

המבקשים קיבלו מאת המשיב, במסגרת ההסכם, אשראים בסכומים שונים כנגד התחייבותם להשיבם בצירוף הפרשי ריבית כמפורט בהסכם. יתרת חובם של המבקשים, על פי הנטען בכתב התביעה, עומדת על הסך של 20,479 ₪, נכון ליום 31/7/2008.

למרות פניות חוזרות ונישנות, טוען המשיב, לא שילמו המבקשים את חובם ולפיכך הוגשה תביעת המשיב כנגדם, על הסכום הנזכר לעיל.

המבקשים, בבקשתם למתן רשות להתגונן, טענו את טענות ההגנה הבאות:

טענת שיהוי – לטענתם התביעה הוגשה בחלוף למעלה מ- 3 שנים ובכך נגרם למבקשים נזק ראייתי.

ההסכמים עליהם נשען המשיב מכילים תנאים מקפחים בחוזה אחיד ויש לבטלם.

גודל האותיות בהסכמים מנוגד לתקנות הגנת הצרכן.

המשיב העלים התכתבות עניפה בין הצדדים ולפיכך הוגשה התביעה בחוסר תום לב ותוך ניצול הליכי משפט.

המשיב, בניגוד לפירסום מטעמו בטלוויזיה, סירב ו/או איחר להעמיד למבקשים אשראי על פי בקשתם, שמטרתו הייתה כיסוי יתרת חובה שנצברה לחובת המבקשים בבנק אחר.

המשיב נטל שלא כדין כספים מחשבונם של המבקשים ורק לאחר שעירבו את בא-כוחם הוחזר סכום "הגניבה", כלשונם של המבקשים.

טענות ה' ו- ו' הנזכרות לעיל, מקימות למבקשים זכות לקיזוז נזקיהם, בשל ההפרה ו"הגניבה" הנטענות, העומדים על סכום התביעה (לפחות).

אציין כבר עתה כי בהתנגדות המקורית נשענו המבקשים גם על טענה נוספת בדבר אי קבלת מסמכים הנוגעים לחשבון העו"ש, ברם, טענה זו באה על פיתרונה בהסכמה דיונית בין הצדדים בדבר העברת הדיון לבית המשפט השלום באשדוד, והמבקשים לא חזרו על טענה זו ומכל מקום לא פירטו אילו מסמכים, אם בכלל, לא נמסרו להם לאחר אותה הסכמה דיונית.

ביום 18/3/2010 התקיים בפני דיון בבקשתם של המבקשים והמבקשת מס' 2 נחקרה על תצהירה.

המבקשת אישרה בחקירתה כי פנייתו הראשונה של בא-כוחה למשיב בעניין נטילת הכספים לחשבונה הייתה לאחר שהכספים כבר הושבו לחשבון.

המבקשת אישרה כי למרות טענתה לנזקים בסך של 50,000 ₪, לא הגישה תביעה לבית המשפט כנגד המשיב וזאת בשל מו"מ עם ב"כ המשיב.

המבקשת אישרה כי הובהר לה, בפגישה עם נציג המשיב, כי מסגרת האשראי מעבר להלוואה מותנית בהפקדה הכנסות לחשבון במשך שלושה חודשים וכי כספים הופקדו על ידה רק לסירוגין, לפי יכולתה.

המבקשת חזרה על טענתה כי ההלוואה ניתנה לה באיחור.